פסק-דין בתיק ת"א 263-08

רקע והשאלה שבמחלוקת

התובעים הם בני זוג, תושבי עוספיה והם התקשרו עם הנתבעת בהסכם לרכישת דירה הידועה כחלק מחלקה 1 בגוש 16533 (מגרש 17 במתחם 6492) באדמות נצרת, (להלן: "הדירה").

ההסכם נערך ביום 14/10/05. אין חולק כי המחיר שנקבע כתמורת הדירה, עמד על 520,000 ש"ח.

אין גם חולק כי תנאי התשלום של התמורה, על פי ס' 3 לנספח א' לחוזה המכר, נקבעו כדלקמן:

"3.       תשלומים

3.1   סך של 90,000 ש"ח (תשעים אלף ש"ח) ישולם במעמד חתימת הסכם זה.

                       יתרת הסכום בסך של 430,000  ארבע מאות שלושים אלף ש"ח

                       ישולם עד _______________.

3.2   במעמד וכנגד קבלת המסירה בדירה תשולם יתרת החוב במידה ותהיה כזאת".

בעוד שהתובעים טוענים כי שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה ואין הנתבעת מוסרת להם את הדירה, טוענת הנתבעת כי התובעים שילמו לה סך של 430,000 ש"ח בלבד, באמצעות כספי הלוואה שנטלו התובעים מבנק מזרחי טפחות בע"מ. לטענת הנתבעת, יתר התמורה לא שולמה עד היום.

זהו סלע המחלוקת בין הצדדים.

נטל ההוכחה

נוכח היות טענת התובעים, טענה מסוג "פרעתי", נטל הוכחת התשלום מוטל לכתפיהם.

טענות התובעים בתביעתם

התובעים היפנו לתשלומים הקבועים בנספח להסכם המכר וטענו כי שילמו את התשלום                  בסך 90,000 ש"ח ישירות על ידי התובעים במימון עצמי ואילו את כספי ההלוואה שקיבלו בשני תשלומים.

עוד טענו כי הנתבעת אישרה קבלת התשלומים הנ"ל ובהתאם התחייבה לבנק הממשכן לרשום את העסקה על שמם בלשכת הרישום לא יאוחר מחודש 01/2009. לטענת התובעים, על אף תשלום התמורה, טרם קיבלו את הדירה בניגוד למוסכם.

התובעים ביקשו כי בית המשפט יצהיר שהם הבעלים החוקיים של הדירה הנ"ל וכן יורה בית המשפט כי החזקה בדירה תועבר לידיהם.

טענות הנתבעת בהגנתה

הנתבעת אף היא הפנתה לזיכרון הדברים ולחוזה שנחתמו בין הצדדים. לטענתה כאמור, פרט לכספי ההלוואה בסך 430,000 ש"ח, לא שילמו התובעים סכום כלשהו נוסף. עוד טענה היא כי שילמה לתובעים סך של 6,400 ש"ח (ב- 4 תשלומים על סך 1,600 ש"ח כל אחד), בגין האיחור במסירת הדירה. לטענתה, התובעים התקשו לגייס את יתרת התמורה ואף הביעו הסכמה לביטול הסכם המכר וביקשו ממנה למכור את הדירה לצד שלישי כנגד העברת סך של 445,000 ש"ח לתובעים.